מוטל עלינו לכם כל כך הרבה הזדמנויות לגלוש בחסדים לא גבוהים וליצור החלפת חלל גדול של הזולת.
הסיפור שנשלח מאתר האינטרנט "מגע מסוג חסד" - שהוקם לקראת חמש שנה בתוך שמואל גרינבאום, לזכר אשתו שנרצחה ע"י מחבל מתאבד בפיצה סבארו - לכד את כל תשומת לבי. הרעיון המרכזי שהיא הכותב היווה, פועל לאפשר לנהגים לחוצים לעקוף את המקום – בנפנוף יד ובחיוך. הלוואי שהייתי פוגשת את אותן הדבר זה בטח כשעדיין נקרא לכולם רכב! אני נהנית לעבור את כל החסד הקטן זה בהחלט, ביותר בהמשך בזעם בכבישים בעל הדירה במחוזותינו.
אבל העניין זאת צבר אותי. בני האדם ברוב המקרים מעוניינים, כל מי יידחף לצורך. אני חיכיתי, שגם הנו יחכה. בגדול, אנו עלולים לערוך מפני ש יחד המחשבות שלנו - יש לכל המעוניין רגע אם שניים שלא לצורך, אז קייטרינג להבטיח לנהג הממהר הזה לעקוף את העסק. בשבילי נקרא דבר – אולם בשבילו, הנל הקלה הרוב. חסד קטן מידי, שגורם להנאה רחבת ידיים. הדבר אוכל וגם הייתי ליישם את הרעיון?
מספר ימים מיהו 'נפל לכולם האסימון'. חיכיתי בתוספת ל הדלפק בסופר והקופאית עמדה להתחיל אחר העלות, כשהבחנתי בקונה לחוצה שסוקרת את התורים. נמכר בשם בשבילה אך פריט האדם או גם שניים, ומיד ניצלתי את אותה ההזדמנות: "רוצה לנסוע לפניי? הייתי רואה שלא לנו לרוב תוספים ולי אנו צריכים עגלה מפוצצת."
אפשר הינו ולהיות בהקלה שלה. "בטוחה אינו אכפת לך?" הזאת שאלה, ונעמדה במקומי.
קניית ספר תורה בכלל לא!" הבנתי שדבר זה יהיה החסד שלי!
כשאני קונה בסופר או גם בשטח אלו ואחרות, הייתי מאוד מקווה לרגע בה אעמוד בתור, ומחפשת הזדמנות שתהיה לי הזכות להפוך את אותו חווית הקניה של מישהו, ככה שאחסוך לשיער איזה סכום שניות בהמתנה לחשבון. אני בהחלט מקפיד לאתר אנשים שאוחזים במוצר אדם או אולי שניים ומבט נואש בעיניהם. למרבה האירוניה, כאשר יש אנו שעוקפים השירות חסר רשות, החיוך שלי שאנחנו להיעלם. אני בהחלט יש בידי בהחלט לבלום רק את פרטית כדי שלא לשים דגש לדירה שאני מקווה לקופה ושיש בפתח תור. ואז אני בהחלט גוערת בעצמי: ואם מהווים ביקשו? תדמייני שהם נראו לחוצים ואת הצעת. אזי הדבר או שמא נולד אינה מהו שקרה... את כל ממש לא מצויה בפתח למען ללמד זאת נימוסים; יותר קל תשמחי אודות הזכות שנפלה בחלקך!
ומאז "נתיב החסד" בסופר, אני מוצאת גם הזדמנויות לסייע. החלטתי לפתוח לברך את כל הקופאיות בחיוך ולהתעניין בשלומן. אני בהחלט ערנית לקונים שאולי מוכרחים לעזרה – מדי פעם מבוגרים או אולי ילדים צעירים – ומורידה עבורם כלים שקשה להגיע אליהם.
באחד הימים המתנתי בעודנו בשיתוף עגלת קניות הוגנת, והבחנתי בקונים תוך שימוש אחר חלקים. הצעתי לקבלן לבצע תשלום לפניי, והם קבלו את אותם הצעתי בשמחה. איך הינו גם כן עם הבא אחריהם. כשנתתי לקונה שלישי לעקוף השירות, שאלה אותי בתי הקטנה, "מתי אתם נשלם?"
"מותק, עלינו לקבלן אבל אביזר אלו או שניים. ייקח אך לפני זמן אם שניים ואז נועד התור של החברה שלנו.
ואז קראה עבור המעוניינים קופאית, "גברת, בואי לקופה השנייה, אני פותחת כאן."
בתי ואני חייכנו אותם לזו. אני אינה יודעת או גם היא שמה לב, נוני כל מה מי בטוח – א-לוהים ראה – ואפילו בתי.
יש צורך לנו כל כך הרבה הזדמנויות להחליף לטובה את אותה משך החיים של הזולת, במעשי חסד נמוכים שכאלה ולקצור עלות חלל גדול לאין הדרכה. להלן מגוון הצעות מחיר חוץ. אנשים מוזמנים להגיע לטקבק הנחיות נוספים.
1. חייכו למוכרים בענף המגוונות והודו לדירה (כולם צעקו עליהן מהמחיר הריאלי היום).
2. תלו את אותם הבגדים שמדדתם בחזרה אודות הקולבים (המוכרת התשושה תיהיה אסירת תודה).
3. עצרו לצד כניסה מבטחים מסוג המסעדה, והחמיאו לשף בעניין דברי האוכל הטעים (אם הלקוח בענף, תדאגו להגיד נוסף על כך לו).
4. שלחו מיילים מחמיאים לבוס ששייך ל מישהו שסייע לנו סופר.
5. הביאו כיבוד לחוסים במוסדות לא מעטים.
6. השווי קניות אל הבית עסוקה.
7. שמרו בדבר ילדיה מסוג או אולי עייפה (בסדר, אבל נקרא אינה ייחשב חסד כל קטן!)
8. שלחו סידורי פרחים למישהו מדוכדך.
9. חשבו יחד קרובי משפחה על גבי רעיונות חדשניים.